Clinica

האפי הנד

המשך קריאה

האפי הנד

אני סטודנט לקולנוע באוניברסיטת תל אביב זה כבר השנה השנייה. ובכל שנה אנחנו מתבקשים לעשות סרטים ולהגיש תסריטים למיניהם. והפעם הפרויקט הוא בקבוצות של כמה חברים מהכיתה. אני ועוד שני חברים החלטנו להתגבש לכדי קבוצה הפעם ולעשות ביחד את המטלה. נפגשנו באחד הערבים באיזה בית קפה ועשינו סיעור מוחין של רעיונות והתחלנו לפתח אותם.

אחד הרעיונות שעלו היה לעשות סרט על זהירות בדרכים שזה די בנאלי עם כל זה שזה נושא מאוד חשוב. רעיון נוסף היה לעשות על איזה הומלס שמסתובב מתחת לבניין של חבר שלי כבר כמה שנים, אז הוא העלה את הרעיון הזה, שבעיני הוא רעיון נפלא אך קשה ליישום. וככה כל אחד העלה רעיון משל עצמו וניסינו לפתח את זה לכדי עלילה, תסריט, סרט וכל דבר שעולה לנו לראש. ואז חבר שלי הגה רעיון שכנראה שעליו אנחנו נעשה סרט.

קוראים לו מנחם, והוא הסבא של חבר שלי לקבוצה. הוא כבר בן 78, ממש גיל הזהב או הגיל השלישי אם תרצו. אשתו נפטרה לפני שש שנים.  שנה לאחר שהיא נפטרה הוא החליט, בעצת הילדים שלו, ללכת למעון חוסים של אנשים שכבר נמצאים בגיל השלישי או ברבעון השלישי לחייהם כדי לחפש קצת איכות חיים שאין להם בבית, שאולי תבוא לידי ביטוי עם עוד אנשים בגילם ובמצב שלהם. בעיני זה עצוב. וכל הסרט הזה יהיה עצוב. זה גם הנושא שלו, המעמד בגיל הזה, הגיל השלישי. ואותה נחמה שהם לא היחידים במקום הזה וכולם מחפשים קצת איכות חיים ממה שכבר נשאר להם.

אבל כמו בכל סרט עצוב חייב להיות האפי הנד, ובאמת זה גם הפאנץ בכול הסיפור הזה. תוך כדי שהוא מספר לנו את הסיפור העצוב של סבא שלו, יושב עם מקל הליכה למבוגר. אני כמעט בכיתי לו שם. הוא מספרלנו שיש לסבא שלו חברה שם. כן. ממש ככה. הם חברים כבר שלוש שנים ועכשיו הם החליטו להתחתן. למזלנו החתונה תתקיים רק בעוד חודש אז ככה שיהיה לנו מספיק זמן לצלם אותה וזה יהיה הסוף של הסרט שלנו. לא קל למצוא סוף לסרט. הפעם הוא מצא אותנו.

היכנסו לפרטים באתר תפן מדיקל

Clinica

מקווים שנהנתם מהאתר שלנו

צור קשר